הצעקה - לבוב 1941

רחלי רוגל, 2008 - רוחב 77 ס"מ, גובה 123 ס"מ כותונת, בד סאטן, טול, כפתורים וחרוזים.

צילום: רן ארדה

​

"רוגל מעבירה בעזרת סמלים ודמויים את הרגשות שמתעוררים מצפיה בצילום הפוגרום לבוב. כותונת הנשים בעזרתה עשתה זאת היא נשית, אינטימית וטעונה מינית.

כך היא מייצגת את החדירה האלימה לפרטיותה של האשה המותקפת. תחושת החדירה למרחב הפרטי מועצמת על ידי כפתורים שמשמשים לרכיסת לבוש תחתון ומצעי מיטה.

הטול השחור על בד הסטן מדמה וילון תאטרון ומסמל את הקהל שנאסף מסביב לאשה, צופה בהשפלתה ואף נהנה. כאילו ההתעללות היא חלק מהצגת תיאטרון...

ברקע פנים גזורות מטול ובהם פיות פעורים בזעקה אילמת.

זו מטפורה להבעת הפנים המעוותת מסבל של הנשים שבתצלומים.

 

הפנים הן בהשראת הגולגלות במיצב "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי בברלין.

הפנים נעלמות בהדרגה מלמעלה למטה.

אפקט העלמות זה מושג באמצעות התפרים שיוצרים את הפיות, מחוט כפול לחוט עבה, לחוט דק יותר ובתחתית ללא חוט כלל.

הפנים הנעלמות הן סמל לזעקות ההולכות ונשכחות של הקורבנות אשר רוגל מעולם לא שכחה." מתורגם מדוקטורט של דר' מור פרסיאדו- אוניברסיטת בר אילן