התקווה מתה אחרונה

רחלי רוגל, 2005. רוחב 102 ס"מ, גובה 152 ס"מ שמלה, בד פסי רכבת, כפתורים, לולאות, חרוזים.

צילום:רן ארדה

​

במאי 1944, ביום הולדתה השישה- עשר, נשלחה רבקה טאובר (לימים חמותי, רבקה וייס) למחנה הריכוז אושוויץ- בירקנאו.

מאז שחרורה ב-1945 , נשאה את זיכרון אושוויץ כל ימי חייה.

דגם המחנה הועתק אל שמלתה הפרחונית. כל ביתן, מארבע מאות הביתנים, היה ללולאה צהובה,

חתך בבד, קרע שלא ניתן לאיחוי מושלם-על רקע בד עם הדפס מסילת רכבת ההולך ומתכסה בעשב ובפרחים, כבשיר של אבנר טריינין ”בחזרה לאושוויץ"

 

זָכַרְתִּי רַק אֶחָת:

שִקְשוּק הַגַּלְגַּלִּים, פַּסֵּי-בַּרְזֶל מְמֹרָטִים, מְמֹרָטִים, מְמֹרָטִים...

יָדַעְתִּי רַק אֶחָת : לֹא אָמוּת עַד אָשׁוּב אֶראֵם:

שְקֵטִים, חֳלוּדִים, מַעֳשִׂיבִים, מַעֳשִׂיבִים...

וּבָאתִי : שְקֵטִים וַחֳלוּדִים, מַעֳשִׂיבִים - - -

הוֹ, כַּמָּה פְּרָחִים !

 

"בחזרה לאושוויץ" אבנר טריינין​